פרשת בראשית - עולם חסד

בס"ד

פרשת בראשית ותכלית הבריאה

להתחיל מבראשית

חמישה חומשי תורה נפתחים בפרשת בראשית ובסיפור בריאת העולם.

אמונת חידוש העולם היא מיסודות היהדות, ולכן סיפור הבריאה פותח את התורה.

הרלב"ג בפירושו מרחיב בחשיבות האמונה על חידוש ובריאת העולם וכיצד זה משפיע על קיום היהדות, כגון הדרישה מיצור חומרי כמו האדם להגיע לשלימות רוחנית מבוסס על כך שהחומר הזה לא נוצר במקרה אלא נוצר ביד אלקית, ולכן יוכל להגיע למעלות גבוהות, ועוד ועוד עי' בדבריו.

במאמר זה נציג את אחת הדברים החשובים שיש ללמוד מבריאת העולם, וכיצד ההבנה הזו יכולה להשפיע על כל חיינו.

כפי שיבואר עוד, הקושי בהבנת פרשת בריאת העולם, משום שממנה לא ניתן ללמוד כמעט דבר על הטבע עצמו, משום שכל דבר שבפרשה נכתב ברמיזה.

הרמב"ן בהקדמתו החשובה לבראשית כותב בהרחבה שחכמות הטבע גם הם רמוזות בתורה נצטט חלק מדבריו –

ושם בפי' שיר השירים אמרו כתיב ויגד לכם את בריתו ויגד לכם את ספר בראשית שהוא תחלת ברייתו של עולם אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים אלו עשרת הדברות עשרה למקרא ועשרה לתלמוד וכי מנין יבא אליהוא בן ברכאל הבוזי ויגלה להם לישראל חדרי בהמות ולויתן ומנין יבא יחזקאל ויגלה להם חדרי מרכבה אלא הה"ד הביאני המלך חדריו כלומר שהכל נלמד מהתורה ושלמה המלך שנתן לו אלהים החכמה והמדע הכל מן התורה הי' לו וממנה למד עד סוף כל התולדות ואפי' כחות העשבים וסגולתם עד שכתב בהם /שכתוב בה/ אפי' ספר רפואות וכענין שכתוב וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר

אך כפי שנראה זה לא תכלית התורה ללמדנו מדעי הטבע, אלא לרמוז בדבריה על תכלית הבריאה ועל משמעותו הפנימי של הטבע הנראה.

ולא במעשה בראשית בשנים

במסכת חגיגה למדנו ש'מעשה בראשית' זה דבר שרב בו הנסתר על הנגלה.

לכן שנינו שם (בדף יא)

אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד

הגמ' שם רומזת את העיקרון הזה מפסוק, שאין דורשין במעשה בראשית בשנים. מהו מעשה בראשית אליו מתכוונת הגמרא?

כותב הרמב"ם בפירוש המשניות –

ושמע ממני אני מה שנתברר לי לפי דעתי ממה שעיינתי בו מדברי חכמים, והוא, שהם מכנים במעשה בראשית למדעי הטבע והמחקר בראשית הבריאה

האם ניתן להבין מדברי הרמב"ם אלו שכל מחקר במדעי הטבע נחשב כדרשה במעשה בראשית שנאסר לעשות זאת בפומבי?

הראשונים (כגון דרשות הר"ן ועוד) התקשו על דברי הרמב"ם הללו כאמור שודאי מותר לחקור ולדרוש במדעי הטבע.

לכן הראשונים פירשו בדרכים שונות כגון פירוש רבינו תם המובא בתוספות במסכת חגיגה שם –

אין דורשין, במעשה בראשית - פי' ר"ת הוא שם מ"ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק של אחריו.

כלומר האיסור הוא לא בחקר הטבע עצמו אלא בחקר המימד הרוחני הנסתר מאחורי הטבע, שחקירתו נוגעת בסוד אלקים הסתר דבר.

הר"ן בדרשותיו (בדרוש הראשון) מסביר באופן מעט דומה

והתשובה בזה, כי אין ספק כי מעשה בראשית היא חכמת הטבע, אבל לא מאותו צד שהתחכמו בו האנשים מצד מחקרם, אבל מצד מה שהידיעה נעלמת בו מצד המחקר, ולא תודע אלא בשפע אלהי. והוא שיש לכל הנמצאים שני פעלים, פעל נמשך אחר חומרם, ופעל נמשך מצד צורתם אשר הוא עצמותם. והפעלים הנמשכים מצד חומרם, יודעו מצד החקירה ומצד השגת מקריהם, אבל אשר מצד צורתם, אי אפשר שיודעו בשום פנים מצד החקירה, אלא מצד מה שהוציאו הנסיון לאור. וגם כי נדע פעליהם מצד הנסיון, לא נדע פעליהם כלל. כי אנחנו נדע בפלפל שהוא מחמם, ונדע סיבת החימום להיות היסוד האשיי גובר עליו, מפני שזה נמשך אחר חומרו. אבל עם היות שנדע שהאדם צוחק, ושנדע שהאבן השואבת מושכת הברזל, נדע זה מצד שהוציאו הנסיון, אבל לא נדע סיבתו, מפני שהם נמשכים אחר הצורה, כי השער הזה סגור לכל דורש החכמה, במחקר אנושי לבד לא יפתח

כלומר כפי שידוע לנו כיום מן המחקר, תופעות טבע רבות ידוע לנו שפועלות בצורה מסויימת, אך לחקור את הסיבות השורשיות לתופעות הידועות, כפי שכתב הר"ן זה כבר לא מתחום המחקר, משום שזה לא ניתן לתצפית פיזית, או הוכחה פיזית, ולכן סיבות הבריאה ותכלית חוקי הטבע זה חלק מן הטבע הנסתר והסודי, ועל חלק זה אמרו שאין לדרוש בו בפומבי.

כשמעיינים בדברי הרמב"ם בהלכות יסודות התורה (פרק ד') כשמתאר בהרחבה את 'מעשה בראשית' כלשונו ניתן לדעתי גם כן להתרשם שכוונתו כגישה זו, המחקר המדובר שאין לעסוק בו בפומבי לא מדבר על הטבע הנגלה הנחקר והמתוצפת, אלא על המימדים הנסתרים שבו (שאותן מכנה הרמב"ם צורה וכלשון הר"ן).

מדוע אין לדרוש במעשה בראשית בפומבי?

כותב הרמב"ם בפירוש המשניות במסכת חגיגה שם –

וכבר ביארנו טעם זה בהקדמתינו לחיבור זה, והוא שההמון אי אפשר להם להבין אותם הענינים ואינם נמסרין אלא מאחד לאחד, ונזהרים בהם כי מעט מאד יבין בהם ההמון, וכשישמעם הפתי תשתבש אמונתו ויחשוב שהם סותרים את האמת, והם האמת

כלומר כשמדברים על מימדים עמוקים ורחבה בעומק הבריאה, עלול ההמון לטעות ולא להבין נכון, ולכן צריך לדרוש לאנשים מסויימים שצפויים להבין זאת נכון. בנוסף כמבואר בגמ' שם הדרשה בפומבי תגרום להסחות דעת טבעיות מה שיגרום לאבדן חלקי של המידע אצל חלק מן השומעים, מה שיגרום בתורו לשגיאה בהבנת מעשה בראשית.

וכביאור ר' יהונתן מלוניל –

ולא במעשה בראשית לשנים, חוץ מן הדורש לפי שהוא עמוק מאד מאד חישינן שמא יסמוך האחד בחבירו כמנהג שני תלמידים שסומך על הגדול ממנו גם הרב הדורש סובר שיודע השיני כשרואה שהאחד יודע מה שהוא דרש להם ואתי למיטעי בדבר ונח לו שלא נברא משנברא.

כאמור לא ניתן לדרוש מפרשת בראשית על סודות הטבע הרוחניים, אך בהחלט ניתן למצוא רמזים על תכליתה של הבריאה.

לכן מסיק מכך בספר צרור המור –

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. להיות ענין מעשה בראשית ענין נשגב מאד כאומרם ולא במעשה בראשית בשנים. ואמרו האומר מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. ופרש"י ז"ל מה לפנים קודם שנברא העולם. לכן אין ראוי להאריך ולדבר בו. אלא על דרך כלל נוכל להוציא מכאן שני דברים**. האחד יכולת השם וגודלו. והשני מעלת ישראל שכל העולם לא נברא אלא בשבילם**

המסקנה מסיפור הבריאה על גדלות ה' ועל גדלות ישראל.

כך בסיפור הבריאה כפי שנקראת בפרשה, אמנם יש גם היבטים פיזיולוגיים שונים, איך נברא כל דבר, וכפי שגם הראשונים דנו בחלק מן הדיונים הללו, אך המוקד בפרשת הבריאה היא לא על החלק הפיזי שבבריאה בלבד, התהליך שמתואר מכוון לספר על תכליתה וייעודה של הבריאה, ולא רק על הבריאה בעצמה.

כדי לעמוד על תכלית הבריאה נקדים את הדיון בדברי הראשונים ובשאלה מדוע התורה בחרה לפתוח בדבריה, בפרשת בריאת העולם?

כח מעשיו – לתת להם נחלת גויים

ר' יצחק (כמצוטט בדברי רש"י) סבר שראוי יותר לפתוח את התורה במצוות מעשיות החל ממצוות קידוש החודש ואילך, מה החשיבות של ידיעת הבריאה ופרטי הבריאה לקיום התורה. ?

ר' יצחק עונה 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים', כלומר כדי לחדד שארץ ישראל והעולם שייכים לבורא, כך שישראל שקיבלו את הארץ מידיו אינם עם 'כובש' או לסטים.

האם ר' יצחק התכוון שכל סיפור הבריאה כולה אינו נחוץ רק בשביל ללמד על זכותנו המלאה על ארץ הקודש, או כפי שכותבים חלק מהמפרשים (כגון מעשה ה' אשכנזי, צידה לדרך) שבוודאי גם לדבריו היה צריך לכתוב את סיפור הבריאה למטרות אחרות כדלהלן, הוא בא רק להסביר מדוע 'לפתוח' את התורה בסיפור הבריאה, היה אפשר לשמור את סיפור הבריאה לסופם של חומשי התורה.

הראשונים תמהו על הטיעון עצמו, הידיעה על חידוש הבריאה היא חלק מהותי מהאמונה היהודית שכל מצוותיה של תורה מבוססות עליה, אז איך ניתן לטעון שעיקר כל כך חשוב איננו נחוץ כל כך, רק ללמד על זכותנו בארץ ישראל.

הרמב"ן מסביר ש'מעשה בראשית' והבנת בריאת העולם בצורה רחבה זה סיפור מורכב מאוד, שלא ניתן להבנה וללימוד מתוך הכתובים בלבד, ונדרשים לקבלה וללימוד מיוחד, כך שטוען הרמב"ן שיכלנו באופן תיאורטי לשמור את כל סיפור הבריאה וללמוד אותה כ'תורה שבעל פה'.

המהר"ל בגור אריה הוסיף לטעון שהאמונה היהודית במהותה איננה מבוססת על סיפור בריאת העולם, אלא על יציאת מצרים וניסיה (כפי שיתבאר בפרשת יתרו), ולכן הדרישה של ר' יצחק לפתוח את התורה בפרשת החודש, משמעותה בפרשיות שמדברות על יציאת מצרים.

תשובתו של ר' יצחק כאמור - משום 'לתת להם נחלת גויים', ועל כך נפתח דיון מדוע נתינת נחלת הגויים, וזכותינו על ארץ ישראל ראוי לפתוח בה את התורה כולה?

יש אמרו על פי היסוד שהתבאר במאמר על ארץ ישראל ומצוותיה שעיקרם של מצוות התורה כולה מתמקדים בארץ ישראל, כלומר שהתכלית קיום המצוות הוא בארץ הקודש. ולכן ראוי להקדים את כיבוש הארץ למצוותיה של תורה. ועוד ועוד דרכים באחרונים מדוע עקרון זה 'כח מעשיו הגיע לעמו לתת להם נחלת גויים' ראוי לדברי ר' יצחק לפתוח בו את התורה.

במאמר זה נעמוד על דרך אחרת להסביר מדוע מתחילים מבראשית, ומהי חשיבותו של סיפור הבריאה לקיום כל התורה כולה. ולאור זה נבין יותר את הקביעה ש'כוח מעשיו הגיד לעמו' זה בשביל 'לתת להם נחלת גוים'.

והארץ היתה תהו ובהו

מיד בפתיחת סיפור בריאת העולם מספרת התורה על כך שבראשית הבריאה הכל היה חרב ושמם –

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:

הראשונים כבר הרחיבו במשמעות של תהו ובהו, ועל איזה שלב בבריאת העולם בדיוק מדובר, או על איזה ארץ מדובר שהיתה תהו ובהו. לא נרחיב בדיון החשוב הזה כעת. רק נתמקד בעצם העובדה שהתורה בחרה להדגיש שראשית הבריאה בתהו ובהו.

הרשב"ם בפירושו כותב -

גם כל הפרשה הזאת של מלאכת ששה ימים הקדימה משה רבינו לפרש לך מה שאמר הק' בשעת מתן תורה זכור את יום השבת לקדשו [וגו'] כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי, וזהו שכת' ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, אותו ששי שהוא גמר ששה ימים שאמר הקדוש ברוך הוא במתן תורה. לכך אמר להם משה לישראל, להודיעם כי דבר הקדוש ברוך הוא אמת, וכי אתם סבורים שהעולם הזה כל הימים בנוי כמו שאתם רואים אותו עכשיו מלא כל טוב? לא היה כן, אלא בראשית ברא אלהים וגו' כלו' בתחילת בריאת שמים וארץ כלו' בעת שנבראו כבר [ה]שמים העליונים והארץ, הן זמן מרובה הן זמן מועט, אז והארץ היתה, הבנויה כבר היתה תוהו ובהו, שלא היה בם שום דבר,

הרשב"ם כותב שמשה מקדים את פרשת הבריאה, משום מצוות השבת שאנו שובתים בה כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת. לכן משה מקדים את סיפור הבריאה כדי להורות לישראל שאכן ברא ה' את השמים ואת הארץ ושבת ביום השביעי.

יחד עם זאת מדגיש הרשב"ם שמשה מבקש בפרשה זו לומר לישראל כיום שאת רואים את העולם בנוי בכל טוב, אל תסברו שכך היה מעולם, אלא בהתחלה היה תהו ובהו.

כלומר המסר שמתבקש להיות מועבר במילים 'והארץ היתה תהו ובהו' – לא לקחת את הטוב והשפע בעולם כמובן מאליו וכטבעי, שהרי בעבר היה תהו ובהו, וכל הטוב שיש בעולם הוא מעשה ה' בבריאה.

עולם חסד

דוד המלך בתהילים פט –

מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי:

חַסְדֵי ה' עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי:

כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם:

כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי:

עַד עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ וּבָנִיתִי לְדֹר וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה:

מה המשמעות 'כי אמרתי עולם חסד יבנה'?

פירשו חז"ל ועוד ראשונים שהכוונה לבריאת העולם שהיתה בחסד. וכלשון אבות דר' נתן (פרק ד) –

על גמילות חסדים כיצד הרי הוא אומר כי חסד חפצתי ולא זבח (הושע ו' ו') העולם מתחלה לא נברא אלא בחסד שנאמר כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם (תהלים פ"ט ג')

אך האבן עזרא סבור לא כפירוש זה –

(ג) כי - אמרתי בלבי שחסד השם לעולם עומד ובנוי והנה יבנה כמו ובניתי לדור ודור כסאך סלה ושאמונתך נכונה היא בשמים והטעם כאשר השמים עומדי' כן אמונתך עומדת וזה החסד וזאת האמונה הם שאמרת:

(ד) כרתי - הנה הזכיר בתחלה כי לפני הברית דבר השם היה חסד ואחר הברית אמונה והמפרשים עולם חסד יבנה כי בחסד נבנה העולם איננו מטעם זה המזמור ועוד כי כל עולם בכל המקרא הוא זמן:

האבן עזרא מסביר שפירוש הפסוק שחסד ה' לעולם בנוי. (כלומר עולם לא הכוונה בריאת העולם, אלא הכוונה למשהו נצחי). והקושי של האבן עזרא לייחס את הפסוק לבריאת העולם, משום שאיננו מטעם הפסוק, מה הקשר בין בריאת העולם וברית כריתת הברית עם דוד ומלכותו.

המלבי"ם שמפרש 'עולם חסד יבנה' על בריאת העולם מסביר את הקשר הפסוק שדוד מזכיר תחילה חסדים גלובליים, של בריאת העולם ואמונה גלובלית שתקן בה את השמים, ואחר כך את החסד והאמונה הפרטיים שלו 'כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי'.

כנראה שלא מדובר רק בכרונולוגיה להזכיר תחילת את חסד בריאת העולם ואחר כך את החסד האישי, כנראה שיש בזה משהו עמוק יותר.

בנוסף מדברי אבות דר' נתן רואים שיש קשר בין העובדה שהעולם נברא בחסד, ובין החסד שהבריות עושות זו עם זו. ונעמוד על הקשר שבין החסד שבבריאת העולם ובין החסד שבין אדם לחברו.

להטיב לברואיו

ר' חיים ויטאל בספרו עץ חיים (שער הכללים א) כותב בלשונו הייחודית –

כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית׳ וכו'

ידועים הדברים שתכלית בריאת העולם להטיב לבריות.

הרמח"ל מאוד הרחיב את הדברים ונצטט קטע קצר מדעת תבונות שמסכם את התפיסה הזו –

מה שנוכל להשיג בענין זה הוא, כי האל ית"ש הוא תכלית הטוב ודאי**. ואמנם, מחק הטוב הוא להיטיב, וזה הוא מה שרצה הוא ית"ש - לברוא נבראים כדי שיוכל להיטיב להם, כי אם אין מקבל הטוב - אין הטבה**. ואמנם, כדי שתהיה ההטבה הטבה שלימה, ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה - מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא, ולא ישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב, כמי שמקבל צדקה מאחר. ועל זה אמרו (ירושלמי ערלה פרק א, הלכה ג): "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה"

כלומר יש כאן סוג הטבה שונה, בדרך כלל הסדר בהליך ההטבה הוא שיש מי שנזקק להטבה, ואז אנו פונים להטיב לו, כאן הסדר מתהפך הרי קודם בריאת העולם לא היו בריות שנזקקו בכלל להטבה, ולכן הקב"ה יצר בריות בעולם כדי שיהיה למי להטיב.

כשרואים את העולם כעולם שכולו חסד, זה גורם גם לנו לעשות חסד.

תולדות השמים והארץ בהבראם

'אלה תולדות השמים והארץ בהבראם' ודרשו חז"ל (מדרש רבה יב ט) – אל תקרי בהבראם אלא באברהם – כלומר אותיות זהות אלו באו ללמד שבריאת העולם בזכות אברהם.

הזוהר (א רל ב) – כותב על כך

אתברי עלמא דא ולא אתקיים אלא בימינא והא אוקמוה בהבראם באברהם כתיב ובגין כך אמרתי עולם חסד יבנה

כלומר המשמעות שהעולם נברא בזכות אברהם הכוונה, מכח מידת החסד שמאפיינת את אברהם וכאמור עולם חסד יבנה.

הרמב"ם (עבודה זרה ג) מתאר את דרכו של אברהם בהכרת בוראו –

כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו, ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם,

אברהם הגיע למעלתו מהתבוננות עמוקה בבריאה.

במקביל כאמור אברהם מידתו היא מידת החסד, מכאן ניתן להסיק שיש קשר בין התבוננות מעמיקה בבריאת העולם ובין מידת החסד. מדוע?

שפתי חיים (מידות ועבודת ה' א) – מסביר שאברהם כשראה את הבריאה המופלאה, ראה דרכה את חסד הבורא, וכשראה שהבורא עשה חסד גדול כל כך עם ברואיו בעצם זה שבראם, הסיק מכך מה חשיבותו של החסד, כלומר בחר להדמות לדרכיו של הקב"ה ולנהוג חסד עם בריותיו כשם כשהבורא נהג.

על מידת הכנסת אורחים של אברהם כפי שנכתב בפרשת וירא, עמדו חז"ל שאברהם לא ראה איש במצוקה וקם לסייע, אלא חיפש כאלו הזקוקים לעזרתו, מה שמלמד על חסד וטובה עצמאיים שרוצה להשפיע ולתת לאחרים. את אופי החסד הזה למד אברהם מהתבוננות בבריאה, בכך שה' השפיע וברא את העולם בחסד עצום עוד קודם שבכלל היו ברואים שנזקקו לחסד הזה.

עולם חסד יבנה

הזוהר (מטות צג א) מדייק מהביטוי יבנה בלשון עתיד, שכשם שהעולם נברא בראשיתו על בסיס חסד, כך גם הוא ממשיך להתקיים מכוח החסד. כלומר העולם לא נבנה פעם אחת בלבד, אלא ממשיך להבנות, כך שאותו חסד שהיה בבריאת העולם ממשיך גם הלאה, מכח מידת החסד של בני האדם.

זכור ימות עולם

בפרשת האזינו מצווה התורה 'זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור' מה משמעות הדרישה הזו?

כותב הכלי יקר שם -

ואחר כך אמר זכור ימות עולם אתה הנבל ולא נדיב שרחוק בעיניך שעשה הקדוש ברוך הוא דבר על צד הנדיבות מבלי שיצפה לתשלום גמול, זכור ימות עולם הימים אשר בהם ברא הקדוש ברוך הוא העולם כי בזה תצטרך להודות על כל פנים שעולם חסד יבנה, שהרי קודם שנברא העולם היה הוא יתברך לבדו ומציאותו היה מספיק בעצמו ולא היה צריך אז לשום נמצא כי לא היה עדיין שום דבר במציאות, ואם כן בימות עולם כשברא עולמו ודאי לא בראו כי אם מנדבת לבו ורצונו כמו שנאמר (שם פט ג) עולם חסד יבנה

כלומר אם רוצים למצוא חסד מלא מושלם וגדול ביותר שאפשר להעלות על הדעת יש להסתכל על בריאת העולם, שנעשה חסד בלי שכלל היו בריות שנדרשות לכך – חסד מושלם.

כאמור התורה מצווה לזכור את החסד הזה, כדי שנדע להכיר חסד למי שעשה עמנו ועם עולמנו חסד כל כך גדול ונשגב.

לאור זה ניתן להבין את דברי דוד במזמור פט הנ"ל כשדוד רוצה להזכיר חסדי ה' עליו, הוא פונה לדבר על החסד שבבריאת העולם, משום שחסד בריאת העולם נחשב כחסד חינם ללא תגמול וללא תנאים, ולכן כשרוצים לקבל חסד מסוג זה יש לזכור את החסד שבבריאת העולם.

לסיכום

בריאת העולם מלמדת על הבורא, כמובן על גדלותו ויכלתו ושליטתו, אך בעיקר על חסדו.

בריאת העולם זה החסד הגדול ביותר משום שהיא נעשית לטובת בריות שעדיין לא נוצרו.

ולכן בריאת העולם מלמדת אותנו גם על המשך חסדו של הבורא. ועל כך שנקבל בסוף את נחלת גוים.

התחושה שעלינו ללכת איתה זה 'עולם חסד יבנה' עולם שכולו נברא למטרת הטבה ועל בסיס חסד, ומתוך גישה זה להמשיך את חסד בורא עולם שבבריאה, ולהשפיע מטובו גם על אחרים.